על תסביד אדיפוס " כאשר אגדל , " מכריז גיל בזמן ארוחת הערב , "אתחתן עם אמא . " " גיל , אתה משוגע " ! מעירה דינה בת השמונה . "אתה לא תוכל להתחתן עפ אמא — מה יהא אז על אבא " 1 תמיד אשה קטנה זו עם הגיונה המרגיז ! אך גיל מצפצף על נימוקיה ההגיוניים והשכל הישר שלה ! יש בפיו תשובה מוחצת . "הוא יהיה זקן / ' אומר ההוזה בהקיץ , כשפיו מלא דייסה , "וימות . " נבהל מפליטת פיו , הוא מתקן בחופזה , "אולי לא ימות , ואולי אתחתן עם מרים . " פיטפוט חסר שחר , כמובן . עוד הזייה אחת מהזיות הילדות . במה נשתנתה תוכניתו להתחתן עם אמא משאר התוכניות , הצצות בדמיונו הפורה של ילד בן ארבע ? פעם הודיע שיהיה נהג לכשיגדל . לפני שבוע רצה להיות עובד נקיון , ועתה הוא מקווה להתחתן עם אמא . אד אם הכרזתו אינה אלא חלום בהקיץ שבילדות , מדוע אנו מייחסים : להזייה זו יותר משמעות מאשר להזיותיו האחרות ? ראשית , משום שהילד עצמו מחשיב אותם יותר . האהבה העזה המובעת בהזיית ילדות זו מורגשת בעליל . מישאלת הילד הקטן למלא את מקום אביו מקבילה למישאלתה הדמיונית של הילדה הקטנה למלא את מקום אמה . בשני המקרים המישאלה עזה כל כך' עד שנוצר קונפליקט ...
אל הספר