חלק ראשון מעבה ותשובה לשאלתו של אלוהים המונח "מענה " הוא מונח יסוד בפילוסופיה של היהדות של השל , עד כי כמעט אין דיון שחסר אותו . בכל שלושת חלקי ספרו אלוהים מבקש את האדם מופיע מונח זה במהלך ביאורם של נושאי יסוד , והבנת משמעותו העמוקה של המונח היא אפוא תנאי מקדים לכל דיון בהגותו של השל . כדי לעמוד על מרכזיותו ולהבהיר את משמעויותיו של המונח "מענה , " אבחן את הופעותיו בדיוניו הפילוסופיים היסודיים של השל ( בעיקר סביב תורת ההכרה , אך גם בפילוסופיית השפה ) ובדיוניו המתודיים . לכאורה , הבחירה בשני דיונים אלו מובנת מאליה . ההגות המודרנית , כהגות בעלת מודעות עצמית גבוהה , הקדישה רבות לנושאים אלו המשיבים לשאלות היסוד האלה : "כיצד מכיר האדם את המציאות "? ו"מהי מתודת החשיבה והיצירה של ההגות עצמה . " ? בייחוד אמורים הדברים כלפי תורת ההכרה . מאז ימי קאנט , או שמא כבר מימי אפלטון , מבינה הפילוסופיה המערבית כי הגדרת תורת ההכרה עומדת בתשתיתה של כל הגות . תורת ההכרה מבהירה את אופן ההכרה ומידת ההכרה שבה פוגש האדם בעולם ובאחר , קל וחומר באלוהים , וממילא קודמת לכל טענה פילוסופית אחרת ומתנה אותה . נראה אפוא ...
אל הספר