פרק ה המקרא כתורת ח » ם לקרוא מקרא עם בובר ורחנצוויג הדיון על משמעות התורה והמצווה לא יהיה שלם בלא עיון בדרכי הקריאה במקרא ובמקומו במארג הרוחני היהודי המעצב את חיינו . בדיון זה ניצב לנגד עיניי בראש ובראשונה אופן קריאת המקרא של בובר ושל רוזנצוויג . אחד מביטוייו המובהקים של משאם ומתנם עם המקרא היה תרגומו לגרמנית , ששניהם ניגשו אליו יחד . תרגום תובע הכרעה מעמיקה בכל נקודה ונקודה : כיצד ייקרא הספר , לאילו משכבות המשמעות שלו יינתן קול , כיצד תבוטא אחריות המתרגמים כלפי הטקי ! ט , מהו הצו שקריאת המקרא מציבה לפניהם , ועוד ועוד . בובר ראה במקרא דין וחשבון שנותנים בני אדם ונותנת תרבות דתית על המפגש בין העם ויחידיו ובין האלוהי , על דבר אלוהים שהיה אליהם . בדברו על ההתגלות שהייתה אל משה הוא מסביר שכל מסירה של תוכן התגלותי היא תרגום שנעשה בידי האדם , היא פרי רוחו של האדם שדבר האל היה אליו . מכאן שגם השאלה האם יוכל הקורא לשמוע את דבר אלוהים דובר אליו דרך הטקסט תלויה ברוחו שלו , בהכרעתו שלו : משה מתרגם את ההתגלות . אבל לא תודעתו של משה עושה זאת , אלא עצמותו [ ... ] התרגום אינו סובייקטיבי , כי משה מתר...
אל הספר