פרק 4 יחסי העבודה בין ראש אמ " ן לבין הרמטכ"ל ושר הביטחון אחרי מלחמת יום הכיפורים פורסמו ראיונות ונכתבו מאמרים על ההשפעה הגדולה , כביכול , שהיתה לראש אמ"ן , אלי זעירא , על הרמטכ"ל ועל שר הביטחון . גם ועדת אגרנט טרחה לציין זאת , בכותבה ( סעיף 31 בדו"ח : ( "גם שר הביטחון היה מושפע מהצלחתו ההערכתית של אמ"ן באפריל-מאי 1973 בכל הנוגע לכושר אמ"ן להתריע על המלחמה , אחרי שהוא חלק אז על הערכת אמ"ן . " ( המדובר במחלוקת שהיתה בין שר הביטחון והרמטכ"ל , שהעריכו כי סוריה ומצרים ייצאו למלחמה באפריל , לבין אמ"ן שחלק על כך , וארחיב בעניין זה בהמשך ( . עלול להיווצר הרושם המוטעה , שראש אמ"ן , קצין מטה במטכ"ל , היה בסמכותו ובכוחו להכתיב מהלכים לשר הביטחון ולרמטכ"ל , ושחוות דעתו חייבת היתה להתקבל . רושם זה לא נוצר מעצמו , יש מאין . הוא מהווה חלק מן המיתוס שנוצר לאחר מלחמת יום הכיפורים , ואשר נועד לקבוע בתודעת הציבור , שהיה אחראי אחר ויחיד למחדלים ולכשלונות של המלחמה - אמ"ן וראשו . מיתוס זה היה נוח לכמה אנשים , אך האמת היא הפוכה . יחסי העבודה ביני לבין הרמטכ"ל ושר הביטחון היו קורקטיים , אך היו מלווים בחילוק...
אל הספר