מיעוט שהוא גם רוב קהילת העלמא השיעים בעיראק במאות ה 19 וה 20 מאיר ליטבק חכמי הדת ( העלמא ) השיעים בערי הקודש השיעיות נג ' ף וכרבלא שבעיראק תיפקדו במאה ה 19 בעת ובעונה אחת הן כקבוצת מיעוט והן כרוב בשל היותם חלק אינטגרלי משתי מערכות תרבותיות ופוליטיות שונות : האימפריה העות'מאנית הסונית , ששלטה אז בעיראק ובאיראן השיעית , מחד גיסא , וקהילת העלמא עצמה , שבה שררו יחסי רוב ומיעוט בין בני הקבוצות האתניות השונות : פרסים , תורכים אזרים , ערבים והורים , ובה ייצג רוב העלמא את האורתודוקסיה השיעית מול זרמים שיעים הטרודוקסים , מאידך גיסא . מטרת מאמר זה היא לנתח את המערכות השונות , החיצונית והפנימית , של יחסי רוב ומיעוט בערי הקודש השיעיות ואת קשרי הגומלין ביניהן . כקבוצת מיעוט באםלאם סבלו השיעים תמיד מאפליה , ולעיתים אף מרדיפות , תחת השושלות הסוניות השונות ששלטו במזרח התיכון . עליית השושלת הצפאווית , ( 1722-1501 ) אשר הפכה את השיעה האמאמית לדת המדינה באיראן , והאיבה הקשה בינה לבין האימפריה העות ' מאנית הוסיפו מימד מדיני לעוינות הדתית כלפי השיעים . ו המלחמות הרבות בין העות ' מאנים לאיראן , שבהן עברו...
אל הספר