דוד רוםקיס ציונות , מקום והדמיון הספרותי היהודי בו בזמן שהמרקםיזם קבע לו למטרה לסלק מן העולם את "הניכור מן העבודה , " מטרתה העיקרית של הציונות היתה להקל על הניכור מן המקום - או המרחב ' - ולבסוף לבטל ניכור זה כליל . היחס בין קפיטל ובין מרקסיזם הוא כמו היחס בין גלות ובין ציונות . אף על פי שהאמון במרקםיזם כשיטה פוליטית התערער לגמרי , לתוכנות הנובעות מדרכי הניתוח שטבע המרקסיזם יש עדיין תוקף ; ואילו הציונות , שהשיגה את מרבית יעדיה הפוליטיים , נתפסת כמעט בעיני כול כבלתי רלוונטית בתור כלי ניתוחי . לדברי דן מירון , המבקרים הספרותיים העיקריים של הציונות - ברוך קורצוייל , דב סדן ויונתן רטוש - לא הצליחו לתאר באופן מספק את ההתפתחות של הספרות העברית המודרנית , ועוד פחות מזה להמליץ על מסלול ההתפתחות העתידי של תרבות כתיבתה של הספרות היהודית כמקשה אחת . במאמר ארוך פרי עטה של סידרה [ דקובן ] אזרחי ( Sidra [ DeKoven ] Ezrahi ) על " טריטוריאליזם והדמיון היהודי המודרני" נזכרת הציונות פעמיים בלבד , וגם זאת לא כשם עצם אלא כשם תואר ") חלופות תרבותיות ציוניות " ו "אוצר המלים הציוני . (" עד לאמצע המאה העשרים ...
אל הספר