חדוה בן־ישראל חקר הלאומיות כפנומן היסטורי

חדוה בן ישראל חקר הלאומיות כפנומן היסטורי מאז הופעתה בהיסטוריה כעיקרון פוליטי , כאידיאולוגיה וכגורם היסטורי המביא תמורה , מיקדה הלאומיות כלפי עצמה תגובות פובליציםטיות , עיונים של הוגי דעות , ובמאה שלנו גם מחקרים היסטוריים ומחקרים חברתיים . עם זאת , קיים עד היום לצד המחקר גם שיפוט ערכי של התופעה , המתבטא בדברי שבח וגנאי בוטים . קנת מינוג ( K . Minogue ) כותב , שתחילת הלאומיות באגדת היפהפייה הנרדמת והמתעוררת , וסופה שהיא הופכת למפלצת . םיטון וטםון ( Seton-Watson ) כותב , שהלאומיות היא כמו מטבע , שדיוקן גריבלדי בצידו האחד ופני מפקד אושויץ בצידו האחר . שלזינגר ( Schlesinger ) כותב , שהלאומיות משחררת אך גם משעבדת . אפשר להביא דוגמאות נוספות רבות לסגנון כתיבה ערכי , לשיפוט מוסרי וליחס רגשי כלפי תופעת הלאומיות , מאפיינים שרוב הספרות בעבר לקתה בהם . אחת הציטטות הפופולריות בהקשר זה היא מגרילפרצר , ( Griilparzer ) הסופר האוסטרי שכתב : "מאנושיות , דרך לאומיות , לחייתיות . " ההנחה המאפיינת , כפי הנראה , את הגישה השיפוטית ללאומיות היא , שאם ישוכנע הציבור באופי השלילי של הלאומיות יחליט לותר עליה , ...  אל הספר