א . הצו האלוהי — צו השכל את משמעותו של הצו האלוהי אין הרמב"ם מסביר במפורש . הוא מסתפק ברמזים לפיהם יוכל הקורא להבין אותה בעצמו . הרמז החשוב ביותר שנתן לקורא הוא : 'בגלל שכלו צווה בה = ] במצווה שלא לאכול מ'עץ הדעת . ' [ ' עפ"י רמז זה קיים ל , שד הכרחי בין היות האדם במדריגת השליטות האחרונה לבין תוכנו של הצו האלוהי . עפ"י הטקסט המקראי , הצו האלוהי הוא הצו שלא לאכול מ'עץ הדעת . ' הפירוש הסביר ביותר ל'אכילה מעץ הדעת' הוא , כפי שהראיתי , השגת ה'מפורסמות . ' אבל בפירוש חטאו של האדם הצביע הרמב"ם על שני שלבים של חטא . השלב הראשון הוא שלב הרדיפה אחר התאוות , ואילו השלב השני הוא 'האכילה מעץ הדעת , ' השגת ה'מפורסמות . ' מאחר שקיימים יחסים של ניגודיות סימטרית בין מעשה החטא לבין הצו האלוהי , עלינו להסיק שהצו האלוהי עצמו כלל את האסור לרדוף אחר התאוות . השגת ה'מפורסמות' מניחה שהאדם המשיג אותן רדף קודם לכן אחרי התאוות ולכן איננו עוסק יותר בהשגה שכלית . הצו האלוהי איננו חל רק על השכל , הוא איננו רק הצו שלא להשיג את ה'מפורסמות , ' אלא הוא גם צו החל על האדם כמי שמורכב מחומר ומצורה , זהו גם הצו שלא לרדוף א...
אל הספר