פרק חמישי פירושו הראשון של הרמב"ם לסיפור גן־העדן

פרק חמישי פירושו הראשון של הרמב"ם לסיפור גן העדן סיפור גן העדן בנוי על ציר של שני ניגודים מרכזיים : מצבו של האדם לפני שחטא —המצב ההתחלי של הסיפור —ומצבו של האדם לאחר שחטא — המצב בסיום הסיפור . הסיפור כולו מסביר מדוע ! וכייצד זה חל השינוי בין המצב ההתחלי של האדם לבין המצב הסופי שלו . טענתו של המקשה היא שהסיפור לוקה בחוסר הגיון משווע . המצב ההתחלי של האדם לפי סיפור זה גרוע יותר ממצבו הסופי ; בפתיחת הסיפור נמצא האדם במדריגת בעלי החיים , ואילו בסיומו הוא נמצא במדריגה אונטולוגית גבוהה יותר — במדריגת האדם . ניתוח שני המצבים הללו מורה שסיפור גן העדן הוא סיפור על שינוי לטובה שחל במצבו של האדם . אבל ההםכר לשינוי הזה איננו מתאים לו מבחינה הגיונית . על פי ההסבר שנותן הסיפור , סיבת השנוי שחל במצבו של האדם היא חטאו של האדם . הסבר כזה יפה לסיפור מסוג שונה לחלוטין — לסיפור שיראה שהשינוי שחל במצבו של האדם הוא שינוי לרעה , שהאדם נענש על חטאו . סיפור גן העדן הוא , איפוא , סיפור אבסורדי מפני שאין בו התאמה בין האירועים לבין הסכר האירועים הללו . כדי להשיב למקשה על טענתו זו חוזר הרמב"ם לנתח ולהסביר את סיפו...  אל הספר