ב . הפרכת הקושייא באמצעות בירור המושגים 'שכל , ' ' מושכלות , ' ו'מפורסמות' קושייתו של המקשה התבססה , ככל הנראה , על בר' ג : כב : 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע . ' על סמך העובדה שלאחר שחטא קנה לעצמו האדם את ההבחנה בין טוב לרע , הסיק המקשה שאז קנה האדם לעצמו את השכל שהוא ההבדל המייחד שלו . לעומת זאת טען הרמב"ם בראשית תשובתו למקשה , שהסיפור המקראי מורה אותנו כי כבר לפני שחטא היה האדם בעל שלימות שכלית . מתקבל הרושם שקיימת סתירה פנימית בטקסט המקראי : מצד אחד הוא מורה אותנו שהאדם נברא כבעל שלימות שכלית , וכיוון שכך קיבל את הצו האלוהי , ומצד שני נראה כאילו הוא מורה אותנו שהאדם קיבל את השכל רק לאחר שחטא . כדי לפתור סתירה מדומה זאת ניגש הרמב"ם להפרכת הטענה של המקשה לפיה קניית ההבחנה בין טוב לרע מורה על קניית השכל . חלק זה של תשובתו למקשה מתבסס על הבהרת מונחים פילוסופיים , והרמב"ם מצביע על כך שלא רק שהמקשה קרא באופן שטחי את הטקסט המקראי , אלא שהוא גם לא העמיק בעיון הפילוסופי , ולכן ערך הסק מוטעה על יסוד המסופר בטקסט המקראי . טענתו של המקשה התבססה על ההנחה שקיים קשר הכרחי בין קיומה של הכרה ...
אל הספר