נספח בי : בין אדם לחבירו וביו DTN למקום יש דמיון מסוים בין הסברות הבסיסיות שמאחורי הסיפורים אודות מידת החסד שבפסיקה לבין מה שמצינו בכלי חמדה לר' מאיר בן רפאל פלאצקי לדברים כה כו ( אות ה ד"ה ולענ"ד וכר' סעי' ד , פיעטרוקוב תרס"ב , כי תצא עמ' רכח : ( לענין עוסק במצוה דפטור ממצוה . ראם עוסק במצוה שבין אדם למקום אינו נפטר מן מצוה עשה שבין אדם לחברו . דענין זה , דעוסק במצוה פטור מהמצוה , הוא משום דכשעוסק במצוה זו אין עליו חיוב לעשות מצוה אוזרת . אך זה רק במצוה שבין אדם למקום . אבל להיות פטור על ידי זה ממצוה שבין אדם לחברו לא שמענו , כיון דהתכלית שיהיה לחברו אינו נפטר על ידי זה שעוסק במצוה שבין אדם למקום . הוי אומר , שכאשר ישנה התנגשות בין שתי מצוות , אחת בין אדם לחבירו ואחת בין אדם למקום , המצווה שהיא בין אדם לחבירו גוברת . והרי כשרות היא עניין שבין אדם למקום , ואילו נזקי ממון הם בין אדם לחבירו . 266 כלל זה מובא גם בשדי חמד , כללים , מערכת העין בלל מה ( ודה , עמ' 233 ב , ( בשם ספר שם אריה , לר' אריה ליבוש בולחובר , ןוילנא תרל"ג תרל"דן , בתשובות הנוספות שבסוף הספר סי' ג , ובכך יישב את קושיית ...
אל הספר