דוגמא שלישית : לא תחנם משמעותם של הדברים הבאים חמורה בהרבה משל שתי הדוגמאות הקודמות , כי נוגעת היא ישירות לפסיקה מעשית בעניין הלכתי מרכזי ביותר . ידוע הוא היתרו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל למכור קרקע חקלאית של ארץ ישראל לגוי למשך שנת השמיטה , כדי לא להיקלע לבעיות של " שביעית . " היתרו זה מבוסס על שלושה עקרונות : ( א ) ששביעית בזמן הזה מדרבנן , ( ב ) שקיים ספק לגבי התאריך המדויק שבו חלה שנת השמיטה , ו ( ג ) שיש קניין לנכרי להפקיע את הקרקע מחובת שביעית . ואף שעניין אחרון זה שנוי במחלוקת גדולה , ניתן לפסוק כדעת המקילים , על יסוד הכלל הידוע , "ספק דרבנן לקולא . " את כל זה ביאר הרב זצ"ל בפירוט מדוקדק בספרו הגדול שבת הארץ , ירושלים תר"ע . והנה הביקורת שהוטחה כלפיו היתה , בין היתר , שבכך שמוכרים קרקע של ארץ ישראל לגוי , עוברים על איסור הרבה יותר חמור מאיסור שביעית מדרבנן , הלא הוא האיסור דאורייתא של "לא תחנם" ( דברים ז ב , ( שפירשוהו חז"ל , "לא תתן להם ( דהיינו , לעכו"םן חניה בקרקע" ( ראה עבודה זרה ה ע"א , ( ושפירושו המעשי הוא שאסור מדאורייתא למכור קרקע של ארץ ישראל לעכו"ם . "
אל הספר