ג , המאות שתימ עשרה עד שש עשרה — סביב המרכז בכיזנטיון במאות אלה בולט בפעילותו הקיבוץ הקראי , שהיה בתחילה כולו תחת שלטון ביזנטיון , ושבהדרגה עבר כולו לשליטת האימפריה התורכית העות'מאנית . כאמור , ראשית הקיבק הקראי בביזנטיון מעורפלת . ראשוניו באו כנראה מארץ ישראל וממצרים , ואולם בסוף המאה האחת עשרה כבר הייתה בו פעילות ספרותית ניכרת . הקהילה הגדולה והחשובה ביותר הייתה במשך רוב התקופה בקונסטנטינופול , ושם פעלו רוב חכמי הקראים בתקופה זו . אולם קהילות היו במקומות רבים , ובמיוחד בנמלים ובערים הראשיות לאורך דרכי המסחר במרכז אנטוליה וגם במזרחה , ויותר מאוחר גם ביוון , במוקדון ובתךאקיה . ניצנים של התארגנות כוללת , מעבר למסגרות המקומיות , נראים בקהילות אלה כבר במאה האחת עשרה , אולם לא התפתחו כפי שהתפתחו לאחר מכן במזרח אירופה . במאה השתים עשרה ראויים לציון שני חכמים 1 האחד , יעקב בן ראובן , מחבר ספר העושר , פירוש קצר למדי על המקרא כולו , המבוסס על ( תרגומי (? הפירושים שהביאו טוביה בן משה וחבריו מארץ ישראל . והאחר , יהודה בן אליה הדסי "האבל , " שחיבר ( 1148 ) את אשכול הכופר — מעין אנציקלופדיה לאמונו...
אל הספר