ב . המאות העשירית והאחת עשרה — "תור הזהב" של הקראות שלושה הם קווי האופי הבולטים של תקופה זו בתולדות הקראות : ( א ) תנופת התפשטות — עד קצה המגרב וצפון ספרד במערב ועד ביזנטיון בצפון ; ( ב ) פעילות ספרותית ענפה ביותר ( ברובה הגדול בערבית ) בתחומים רבים : פרשנות המקרא , דקדוק הלשון העברית ומילונה , ספרי מצוות וספרות דתית עיונית ; ( ג ) התחדדות הפולמוס נגד הרבנים בעיקבות פעילותו של ר' סעדיה גאון . כאמור , הפכה ירושלים למרכז קראי כבר בסוף המאה התשיעית . מידיעות בנות התקופה מסתבר שבראשית המאה העשירית היו הקראים שבירושלים חזקים מהרבנים , עד כדי כך שאילצו את הישיבה הירושלמית ואת ראשיה לעקור לרמלה לזמן מה . פעילות חכמי הקראים בירושלים כמעט האפילה על פעילות הקראים ברוב יתר המרכזים עד אמצע המאה האחת עשרה . מנהיגי הקראים בירושלים בתקופה זו כונו "נשיאים" ונחשבו לצאצאי ענן . הם הנהיגו את העדה , ייצגוה בפני השלטון המסלמי ( שמרכזו היה במשך רוב התקופה בקהיר ) וחילקו את כספי התרומות שנשלחו ל"אבלי ציון . " ביניהם בולט דוד בן בועז ( אמצע המאה העשירית , (? אשר מחיבוריו שרדו חלקים מפירוש לתורה ולקהלת , ואפשר...
אל הספר