' משליות' ו'חידתיות' התפיסה המבדילה בין הנושא ובין 'לבושו' היא מפתח להבנתן של תופעות רבות המתגלות הלכה למעשה בשירת משה אבן עזרא ובני דורו . הלשון הציורית והפיגו ראטיבית בכללה 'מייפה' את הנושא' באשר היא "ורה' ומופלגת הרבה וסוטה מן הרגיל . הזרות גורמת הנאה' שהקורא לא היה חש אותה בניסוח של פשט . ואף עלפי כן' הפשט חייב להשתמע במידה כלשהי של בהירות . ב'פואטיקה' תובע אריסטו סגנון שיהא : [ ... ] יברור ולא דל נ [ ... משתמש בשמות זרים : לשון אחר' השאלה' הארכה וכל מה שסוטה מן הרגיל . אך מי שיפייט את כל היצירה בשמות כאלה' תהא זו חידה או לעז . אם בהשאלות — חידה' ואם בלשונות אחרים-לעז . מהותה של החידה היא : לצרף דברים נמנעים בדיבור רגיל . בהרכב שמות [ רגילים' כלומר : פשט ] מן הנמנע לעשות זאת' אך בדרך השאלה אפשר גז ! אם כן' מן הצורך למזג נאת הסגנון ] מזיגת מה ביסודות אלה : הזר ירחיקהו מלשון הדיוטות ומן הדלות' כגון הלשון האחר' ההשאלה' הקישוט נ [ ... ואילו השם הרגיל ישווה לו את הברירות / נב'ריטוריקה' הוא חוזר על תביעה זו ועל אותה דוגמה ומוסיף : [ 'בחידות טובות נמצא בדרך כלל הקואלות טובות ; מפני שההשא...
אל הספר