לשון ציורית ולשון של פ # ט הלשון הציורית - והפיגוראטיבית בכללה - היא ממהותה של כל שירה בכל תקופה שהיא' אבל לא ככל תקופה מוצאים אנו ריקמה צפופה כל כך כבשירת החול של משה אבן עזרא ובני דורו . אסכולות אחרות' מהן מוקדמות לתקופת ספרד' מהן מאוחרות לה' משלבות בריקמת השיר גם שורות שלימות אשר כשהן לעצמן משמעותן כפשוטן . ודאי ' גם השורות הללו אינן בגדר דיבור מודיע או מספר' אבל אין הן יוצאות מידי פשוטן אלא מכוח תפקידן בשיר כולו ; כלומר' הן עומדות בזיקה מיטאפורית אל חלקיו האחרים' ואילו בהן עצמן אין שום מיטאפורה או דימוי פורמאלי . ביאליק פותח את 'שירי החורף' בשורות : 'צבת בקר' ? ךיחת עורב / העירוני — ואילןצה . ' רק בהמשך באים דימויים והשאלות * " המתפתחים ומאירים את הפתיחה כאור חוזר . זרמים אחדים בשירה החדישה משתדלים למעט בכלל בהשאלות ובדימויים כצורתם' והם מעמידים את השיר על זיקות מיטאפוריות מרומזות בלבד . ניטול דוגמה שאינה חשובה כשלעצמה' אבל היא אופיינית : 'מכתבים ישנים נטמנו בארון . בגן נשרו עלים צהובים . ' לפנינו שני היגדים של פשט שאינם קשורים קשר תחבירי . אין בהם שום טרופוס צורני . אבל עצם צירופם...
אל הספר