גודש הקישוטים בקטע זה' הפותח שיר ארוך , מתלונן משה אבךעזרא על זקנותו ועל תלאות שפקדוהו . כבר בקריאה ראשונה יכולים אנו לעמוד על נושאו של הקטע' אבל אולי לא על משמעות כל צירופיו . הוא משופע כל כך בהשאלות ובקישוטים אחרים , עד שנצטרך להיעזר בביאור , ואפילו על דרך הפאראפראזה . דרך זו סר חינה בביקורת החדשה . יאל מה מתכוון המשורר בשורה פלונית' — שאלה זו ודומות לה , אם הן מוסבות אל שיר בן זמננו , הן נראות לנו כחוטאות למהות השיר . ראשית , מפני שדווקא מלותיו אלו , ולא אחרות' הן חלק בלתי נפרד ממשמעותו . ושנית , מפני שכל פרט שבו מתבאר רק מתוך זיקתו אל השלם ואינו עומד בפני עצמו . לא כן בקטע שלפנינו . אמנם , ביאור על דרך הפיטט' ואפילו של כל שורה לחוד , עדיין אינו חושף את ייחודו הספרותי , אבל הוא חושף את יסודו ואינו חוטא לעיקר : בשירה ריטורית ומקושטת כשל משה אבן עזרא בדול הנושא מריקמת המלים הרבה יותר מאשר כשירה החדשה . דבר זה עוד נצטרך להוכיהו , ולפי שעה נקבל אותו כהנחה מוקדמת . ובכן , הנושא שביסוד הקטע , כך אפשר לנסחו : ככר זקנתי , אבל עודני סובל בבדידותי . יתרה מזו , בדידותי עוד גברה : ככל שמתמעט הז...
אל הספר