פרק תשיעי בין תקוה לייאוש תמיד הדגשנו שאיננו דנים כאן על החינוך כמוסד חברתי , ואין אנו דנים על מוסדות החינוך . הנושא שבו אנחנו דנים הוא תודעתו ומצפונו של האדם , אשר קיבל על עצמו — מיד הגורל או מיד חבריו — את התפקיד לחנך צעיר או צעירה . התייחסנו ברצינות רבה לאותה האימרה על ההבדל הגדול בין 'רק' מורה לבין 'גם' מחנך . כך נטה אוזן גם לקולות הנשמעים בכל צד ובאים לייאש את המחנך ומעשיו . אומרים : אתה עושה , אתה עמל , אך 'החיים' הם הם שיעצבו לבסוף את תלמידך , ולא אתה . החיים אלה הם הכוחות הביולוגיים אשר אתה אינך שולט בהם , החיים הם הכוחות החברתיים , שאפילו מבטך אינו יכול להקיפם בשלמותם . אמת , המחנך מהרהר ויודע שיש לו 'עוזרים' רבים ואינם שומרים לו את הזכות שהוא עשה דבר לבדו , ואפילו טוענים שהם הגדילו לעשות ממנו . לכל אלה מתכוונים האנשים באומרם , שבעצם החיים מחנכים יותר מהמחנך המניח את היסודות בעברו של הצעיר , בנטל התורשתי , טמונים יסודות יותר עמוקים מאלה אשר המחנך מניחם ! ואך יצא החניך מתחת ידיו ואלף גורמים ישפיעו עליו , ואיננו יודעים מי יהיו . בבעיית הנתונים התורשתיים נתקל המחנך לעתים כה קרובו...
אל הספר