פרק שישי בין אדם לחברו תלמידינו מחכים לתשובה לשתי שאלות : רצונם לדעת חיים טובים מהם , ומה הטוב שיעשה אדם לחברו . מסיבות מיתודיות הפרתו בין שתי השאלות , אם כי במציאות בוודאי לא תמיד נפרדות הן . ציפייתם של חניכינו , אשר לעתים קרובות אינן מתבטאות בבהירות , הן המכוונות את מאמצינו התיאורטיים . גם בדבר המידות הטובות ביחסי אנוש לא תוכל עוד , מן הסתם , להטיף לקיוםהחובות המקובל , לא רק מפני שהדור הצעיר לא ישמע לך , אלא גם מפני שחובתך , אם בעל אופי אתה , היא שלא להסתמך על מסורת הדורות , אלא לתת את הדין על מה שהנך חושב כצודק ונכון . עבר הזמן שבו יכולנו , תלמידינו ואנחנו , לראות במצפון ערכאה הדומה לכם המשפט . איננו שוללים את העובדה שיש לאדם מצפון , שניתן לו הכוח לשוחח עם עצמו . אבל איננו יכולים לראות בו כוח אשר הוא בתוכנו ובה בעת גם נעלה מחיינו . כך היה הדיימוניון , השדון , שעליו דיבר סוקראטס . גם תלמידינו לא יכחישו את עובדת היסוד שהאדם הוא יצור בעל יכולת להסתכל בנפשו , כאילו מבחוץ אל הפנים , ומבחינת האמת הפילוסופית גם חשוב להעמידם על כך . ברם , בתקופה שלאחר ניצשה ופרויד אין לנו אשליות עוד : השופט...
אל הספר