הרגשתי כמו עי חורבות אבי הוא איש אקדמיה . הוא עוסק בתחום פילוסופי ויש לו קשרים בין לאומיים בתחום עיסוקו . כמי שמרבה להשתתף בכנסים ומרצה ברחבי העולם הוא רגיל לנסיעות . "תמיד חשבתי שאני נוסע בסגנון מערבי ואינני חשוף למחלות , " אמר בריאיון . אלא שבאחת מנסיעותיו , לרגל ארגון כינוס בין לאומי בהודו , הוא "חטף עקיצה : " "הייתי בדלהי אולי יומיים , וזה הספיק בשביל להיעקץ ולשנות לי משהו בחיים . " העקיצה הזאת מטלטלת אותו לא רק מבחינה פיזית - הוא חולה ומהלך עיסוקיו משתנה - אלא גם מבחינה נפשית ורוחנית . הוא מתאר איך השתנתה תפיסת המציאות שלו והרהורים פילוסופיים קיומיים מתלווים לתהליך ההחלמה . סיפורו של אבי משקף את המתח שבין הגוף לרוח בעקבות " ביקור מערבי" במזרח הרחוק . כל מפגש בין תרבויות יוצר למעשה עימות בין תפיסות ומעורר בחינה מחודשת של המציאות הפנימית של המטייל , אך כינוס בין לאומי תאולוגי המלווה במחלת הדנגי מעצים את המפגש הבין תרבותי . התנאים הפיזיים לא רק מותירים את אבי כ"עי חורבות" אלא גם התודעה שלו משתנה . ביטויים כמו אפיסת כוחות וחוסר אונים מאפיינים תיאורים של חולים בקדחת הדנגי . גם אם תחילת...
אל הספר