רק שישגיחו עלי , שאצא מפה בסדר המסע של מיכל להודו הוא המסע השני שלה בשנים האחרונות . אחרי הצבא יצאה לטיול תרמילאות בדרום אמריקה . המסע להודו היה אחרי התערותה בארץ . היא עבדה , היא הייתה מוקפת משפחה וחברים וקשורה לאחות תאומה . היא יצאה לדרך עם בן זוגה לחיים . הריאיון עם מיכל מורכב משני חלקים ; החלק הראשון התנהל בבית החולים , והשני התקיים כמד . שבועות אחר כך , כאשר מיכל הגיעה לביקורת . ריאיון בבית חולים מאפשר לשמוע פרטים אותנטיים על מהלך המחלה ובמיוחד על התחושות המלוות את החולה . ואמנם , בעת הריאיון מיכל עדיין הייתה מחוברת לאינפוזיה , ובמידה רבה גם ל"טיול הגדול" שלה : " כאילו אנחנו אמנם פה , אבל עוד לא חזרנו באמת . " מדי פעם התלוננה מיכל על צלצולים באוזניים * . היא נראתה חלשה , עייפה , כלאחר קרב עם , המחלה . בשני הראיונות ניתן , לראות את המסע כשברקע 1 מחלת המלריה . ההווה המשתקף בריאיון מהול בחוויות של עבר ומגביר את התחושה של מעברים בין הווה לעבר . המרואיינת עורכת מעין רטרוספקציה על " החיים . " האזכור של יום ההולדת 30 מאפשר לה לבחון תחנות בחיים : "עזבתי את מקום העבודה שלי בתחושה שלא אחזור...
אל הספר