ניסויים דיבוריים

ניסויים דיבוריים מבחינת מדע ההתנהגות יש לקזוו ת לטיפול משמע רהב מהמקובל , לעתים קרובות , בוויכוחים האלה . הניסויים במדעי הפיסיקה והביולוגיה מעלים על הדעת , לצערנו , תמונה של ערימת נחושת וזכוכית , השונה בתכלית מכל מה שאנו מוצאים בהווי בני אדם . ילד המדרבן נמלה בעלה של עשב עושה ניסוי טיפולי ממש כמו פיסיקאי היורה אי 1 נים דרך גאז מוקלש . הפעלת גירוי — שבלעדי כן לא היה פועל , או לא היה פועל בעת ההיא ובמקום ההוא —אף היא טיפוס של טיפול בחומרי התצפית . הנה כי כן , שאלונים , מבחנים , שיחות — מעשים המקובלים כל כך במדע ההתנהגות בזמן הזה —יש לראותם בניסויים , ואפילו בניסויים טיפוליים . הטענה שחוקר התנהגות אינו יכול לנסיין מפני שחומר מחקרו אינו נותן לו לטפל בו , מדהימה בשטחיותה , ועם זה אינה מעריכה כראוי לא את התנגדותם של חומרים גשמיים ולא את צייתנותם של בני אדם נחקרים . המיאון להודות כי ניסויים דיבוריים כאלה הם ניסויים ממש או — מכל מקום — שיש להם ערך מדעי , נובע , לדעתי , מן המשפט הקדום על נתוניהם , כי יש בהם טעם סובייקטיבי לגנאי . ואני מסכים , בלי היסוסים , עם האיטרת : 'כדי לדעת מה חושב הלה , י...  אל הספר