העושק לבסוף , אי אפשר שלא ייווכח בחוסר הלגיטימיות המתמיד שבמצבו . מפני שנוסף על כך , בצורה כלשהי , זהו חוסר לגיטימיות כפול . בתור זר שהגיע למדינה עקב תעלולי ההיסטוריה , לא זו בלבד שהצליח לקבוע לעצמו מקום , אלא שנטל את זה של התושב , וניכס לעצמו זכויות יתר מדהימות על חשבון מי שזכאים להן . וזאת , לא בתוקף חוקים מקומיים , המנציחים באופן מסוים את אי השוויון באמצעות המסורת , אלא מתוך שהפך על פיהם את הכללים המקובלים , והציב את שלו תחתם . וכך הוא מתגלה בלתי צודק פעמיים : הוא מיוחס , ומיוחס בלתי לגיטימי משמע עושק . וככלות הכול , לא רק בעיני הנכבש , אלא גם בעיני עצמו . אם הוא טוען מדי פעם שגם בקרב הנכבשים קיימים בעלי קרקעות , בורגנים , שעושרם שווה לשלו ואולי למעלה מזה , הוא עושה זאת בחוסר שכנוע . אמנם אינו האשם היחיד וזה יכול להרגיע , אך אין בכך כדי לכפר . הוא היה מוכן להודות בקלות שזכויות היתר של המיוחסים המקומיים שערורייתיות פחות משלו . הוא גם יודע שהנכבשים המיוחסים ביותר יישארו תמיד נכבשים , שזכויות מסוימות תהיינה תמיד חסומות בפניהם , שיתרונות מסוימים שמורים אך ורק לו . בקיצור , בעיני עצמו כב...
אל הספר