גישת המיסטיקה היהודית בימי הביניים הגישה של חז"ל , שלפיה סמליות החלום קשורה קשר אמיץ עם עולם התסמיכים ( האסוציאציות ) הפנימי של החולם ועם האופן שבו הוא קולט ומטמיע את האירועים המעצבים את חייו , מוצאת את ביטויה במיסטיקה היהודית המאוחרת ובעיקר ב"ספר הזוהר . " השינה נתפסת כהיפרדות זמנית של הנפש מן הגוף , ולפיכך היא משווית למוות קצר . עליית הנשמה למרום עם ליל מתוארת כעמידה של האדם לדין על מעשיו ביום , והיקיצה בבוקר היא מעין תחיית המתים המתרחשות בזכות חסדו של הקב"ה . בצד תאוריה זו , המבוססת על הקשר שבין שינה ומוות , מוצגת ב '' זוהר" תאוריה אופטימית יותר , לפיה בעת השינה חוזרת הנשמה אל מקור מחצבתה ואל שורשה . אולם במסעה זה אורבים לה מלאכי חבלה ורוחות רעות : נשמותיהם של הצדיקים מצליחות להימלט מציפורניהם , ואילו הנשמות החוטאות או הטמאות שרויות במחיצתם עד אור הבוקר . היות שהנשמות נמצאות בזמן השינה בידי כוחות הקדושה או הטומאה , גם החלומות שלהן נשלטים על ידי כוחות אלה . חלומות הצדיקים הם מסרים המועברים בידי כוחות הקדושה , ולכן יש בהם ידיעות נבואיות על העתיד להתרחש , ואילו חלומות הרשעים הם מסרים ש...
אל הספר