אחרית דבר

אחרית דבר נזקי הטלוויזיה ושבחיה הם נושא לדיון ציבורי כבר עשרות שנים . לטלוויזיה נמצאו קטגורים רבים . הטלוויזיה נתפסה על ידי חוקרים , אנשי חינוך ופילוסופים כמכשיר ממכר , כגורם להתנהגות אלימה , כמשחיתה את החיים הציבוריים והפוליטיים , כמשבשת את המשפחתיות . יותר מכול היא מצטיירת כאויבת הספר וכזמן אבוד שאין כל תועלת בצדו . בישראל זכתה הטלוויזיה למעמד של בת אשפתות תרבותית . ודאי אין זה מקרה , כי כותרתו של הספר הראשון על הטלוויזיה בעברית היא מ 1 מפרוד מטלוויזיה . עיתון הארץ גילה אפילו "תנועת מחאה שקטה של אזרחים שהחליטו לסלק את הטלוויזיה מחייהם , " ביניהם שמעון לוי מהחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב , שהסביר את החלטתו להוציא את המכשיר מביתו כך : " מה שמוקרן כדימוי טלוויזיוני , מה שיוצא מן המדיום , הוא השטחה גדולה של כל דבר שמטופל בו . המכשיר הוא באמת קופסה לאידיוטים , וכשאני מוצא את עצמי בוהה בה , אני לא מוציא את עצמי מהכלל . " גם הסוציולוג הצרפתי , פייר בורדייה סבור היה כי הטלוויזיה "היא מעין מונופול המעצב את תודעתו של חלק גדול באוכלוסייה . " הטלוויזיה מעוותת , לדעתו , את דרכי החשיבה ב...  אל הספר