1 עיר אחת ושני סיפורים לה כולנו זוכרים את הגדרת הריאליזם בתנ"ך שהציע אריך אוארבך ' . לדוגמה הביא את סיפור העקדה והעמידו מול הפרק באודיסיאה של הומרוס , שבו אומנתו הזקנה של הגיבור מכירה אותו בשובו הביתה על פי הצלקת שברגלו . התיאור שם מלא ומפורט , והסיפור "מרופד" בעושר של זיכרונות ואסוסיאציות שכולן גלויות לעין . הסיפור המקראי . לעומת זה . מייצג ריאליזם מסוג אחר , ואינו בא לקסום , "לספק סיפוק חושני . " הפרטים ההכרחיים בלבד באים לידי ביטוי , וכל היתר נשאר באפלה . על שלושת ימי המסע להר המוריה לא נאמר כלום , ולמעשה מועטים מאוד הפרטים בסיפור כולו — ההר הנראה מרחוק , האש , העצים , המאכלת והאיל הנאחז בסבך בקרניו . בשל התיאור החסכני והמצומצם הפרטים האלה בולטים , קונים לעצמם חשיבות מיוחדת ואומרים דרשנו . אבל השתיקות שבסיפור התנ"כי בעלות משמעות הן לא פחות מן הפרטים הנמסרים . הקורא נדרש למלא את החסר , להפעיל את דמיונו , להאיר את האפלה , ומן הבחינה הזאת הריהו שותף פעיל בסיפור המעשה , שחלק גדול ממנו סמוי מן העין . אם כך היא הנורמה בתנ"ך דומה שמגילת אסתר איננה מתיישבת עמה . שלא כמו שלושת ימי המסע של אב...
אל הספר