הקשרים האישיים בין יהודים ללא יהודים בגרמניה הנאצית גם מפגשים מזדמנים , מקריים , במרחב הציבורי עם עמיתים או מכרים לא יהודים הושפעו מן הרצון "לא להצטייר בגלוי כחבר של יהודים : " מורה שגר בשכנות לארנםט לוונברג , ונהג לצעוד עמו בדרכם הביתה , נמנע עתה מן הצעידה המשותפת . הרב זלצברגר פגש ברחוב מורה שלימד בבית ספרו שנים ארוכות . כשבירכו לשלום נעץ בו המורה "מבט זועם , כאילו ברכת שלום של יהודי היא עלבון . " ואולם היו מי שעבורם ברכת שלום הייתה עדיין כה מובנת מאליה , עד כי כאשר הבחינו במעשיהם נבהלו מעצמם : חזן מפרנקפורט מתאר את המפגש עם עמיתה לשעבר בבית הספר העירוני , אישה בגיל העמידה : ... " אולם אך נאמרו המילים הראשונות ומבטי נפל על סמל המפלגה שהתנוסס על שמלתה . משהבחינה במבטי החווירה הגברת פתאום , ובלא כל מילה נוספת עזבה אותי והלכה . " לוי לא פירש את הדבר כבושה , כי אם כפחד להיות מגורש מן המפלגה . העובדה שבשנת 1935 אושר מחדש האיסור להתרועע עם יהודים , איסור שהוטל על חברי המפלגה , מעידה על כך , שההתרועעות עם יהודים נמשכה . אולי התיאור האופייני ביותר הוא עדותו של מורה , שבשנת 1934 פוטר ממשרתו ב...
אל הספר