דירותיהם של האזרחים היהודים ו " בתי היהודים " אזרחים יהודים של הרייך הגרמני בתקופת הרפובליקה יכלו להתגורר בדירת שיכון בת שני חדרים , כמו למשל דירתו של מלצר יהודי שבה אפילו לא לכל ילד הייתה מיטה משלו , אך גם בחווילה מפוארת באזור מכובד ביותר . עם זאת , רוב היהודים חיו בתנאים של בני המעמד הבינוני הנמוך עד הגבוה . על קיר חדר המגורים בביתו הכפרי של סוחר בהמות אמיד אפשר היה למצוא , לצד דיוקנאות של אבות המשפחה , גם ציור שמן ובו דמותה של המלכה לואיזה . ' העיסוק בתיווך ( כאנשי מסחר או כסוחרי בהמות ) הטביע את חותמו גם על הריהוט בבתיהם של היהודים שחיו בכפר , שהיה משופע בסממנים עירוניים ( כמוהו כסגנון חייהם בכללו . ( מצב זה השתנה למעשה כבר בתקופת רפובליקת ויימר ; ראשית בשל המחסור בדירות , כתוצאה מכך שבמהלך המלחמה ובשנים שלאחריה כמעט שלא נבנו דירות חדשות ' . בקרב הזוגות היהודיים שנישאו היו שהעדיפו להתגורר במבנה עסקי , שחלקו הוסב לדירת מגורים , או לשכור דירה גדולה במקום דירת שני חדרים . זאת משום שעל הדירות הקטנות חלה מדיניות הקיצוב שננקטה באותם ימים ( שהייתה כרוכה בתקופת המתנה של שנים ארוכות . ( אחר...
אל הספר