פרק שבעה עשר אורחות חיי הדת , השקפות וחיי קהילה לפני האמנציפציה הקיפה היהדות את כל חייו של היהודי . הקהילה היהודית שהייתה מבודדת , ולעתים תכופות אף מנותקת מסביבתה , ראתה באמונתם של חבריה עובדה מובנת מאליה , ותבעה מהם לקיים את כל המצוות והטקסים . מקובל היה לטעון , כי במהלך האמנציפציה הסתערו היהודים על ההתבוללות , תוך שהם סופגים את התרבות הגרמנית ונטמעים בעולם הפוליטי והחברתי . היהדות איבדה את אחיזתה , כך נטען , התקדמה או נסוגה לכאורה - תלוי בנקודת המבט - והפכה לאמונה דתית גרדא , במקום אורח חיים כולל . ואולם התנהגותם של יהודי גרמניה בסוף המאה ה 19 הייתה מורכבת הרבה יותר . לכאורה פינתה "הדתיות הסביבתית" את מקומה ל"דתיות אישית ' , " אולם למעשה התקיימה מערכת יחסים מורכבת בין שני דפוסי דתיות אלה . בפועל יצרו אנשים יהדות משלהם , שהייתה מרשימה ברבגוניותה . ניתן היה לאפיין יהדות זו כגוף הכולל יסודות של אמונות ותפילות מסורתיות , תחושה עזה של קרבה למשפחה ולקהילה היהודית ( שההשתייכות אליה הייתה נתונה יותר ויותר לבחירה , ( וקשר עמוק למסורות הנאורות הגרמנית . היהדות הפכה מכלול של חלקים רבים .
אל הספר