נישואים בני זוג עתידיים אותרו בכמה וכמה דרכים . הורים שביקשו להסדיר שידוך לילדיהם מצאו בני זוג אפשריים באמצעות שדכנים , קשרים עסקיים וקרובי משפחה . הסדרים מסוג זה היו נפוצים בעיקר בקרב המעמד הבינוני והמעמד הגבוה . יהודים בני המעמד הנמוך , ממש כמו עמיתיהם הנוצרים , נהנו מחופש רב יותר בבחירת בני זוג . גליקל , המתארת כמה וכמה חוזי נישואים , מייחסת חשיבות ניכרת לגודל הנדוניה , אם כי היא מדגישה , כי גם בעלי נדוניות קטנות יכלו להשתדך למשפחות עשירות . דודה יעקב ריא ואשתו העניקו לבנותיהם נדוניות שנעו בין 400 ל 500 טלר ועדיין עלה בידם לשדך את בנותיהם למשפחות אמידות , ובלשונה : "הוא נתן לילדיו ת ' עד ת"ק ר " ט נדוניה ובכל זאת עשה עם ילדיו אך ורק שידוכים משובחים ולקח חתנים כולם בחורים מצוינים . " היא גם סיפרה , כי הרב נתן שפנייר ואשתו אסתר העניקו לילדיהם נדוניות בסך 400-300 טלר , והעירה ש " זאת אני כותבת דווקא משום שלא בנדוניות הגדולות תלוי הדבר , כמו שהיה אפשר לראות באותם הזמנים , שאנשים נתנו לילדיהם נדוניות קטנות והם נעשו לעשירי' גדולים . " ועם זאת , מה שגליקל הציגה כנדוניות קטנות היה הרבה מעב...
אל הספר