פשוטו של מקרא בשיר השירים לדמותם של רש"י וממשיכי דרכו במפרשי הפשט שרה יפת א " שיר השירים" הוא אחד הספרים היפים ביותר בין כ"ד הספרים , וכידוע , אחד הבעייתיים ביותר . הספר חורג מכל מה שאנו מוצאים במקרא בתוכנו ובדמותו הספרותית : אין לו כל נגיעה לעם ישראל , לתולדותיו ולאמונתו -, הספר מוקדש לענייניו של האדם היחיד ולא לענייני הציבור , ולנושא האישי והאינטימי ביותר של האדם - האהבה . אין בספר שום יסוד דתי , עד כדי כך ששם האלוהים לא נזכר בו אפילו פעם אחת , ואין בו ביטוי לרגשות דתיים . אין בו הנחיות מוסריות לדרך שעל האדם ללכת בה , ואין בו התלבטות בשאלת הצדק שבהנהגת העולם ובגורלו של האדם . מן ההיגד המפורסם של ר ' עקיבא , "המנענע קולו בשיר השירים בבתי משתאות ועושה אותו כמין זמר , אין לו חלק לעולם הבא " ( תוספתא סנהדרין יב , י ; בבלי שם קא ע"א , ( אפשר ללמוד שלפחות בחוגים מסוימים או בתקופות מסוימות נתפס שיר השירים "כמין זמר" - כשיר חילוני , שמקומו בבתי משתאות . כל אלה מעוררים את השאלה הגדולה , שכמובן איננה חדשה , איך הגיע הספר הזה להיכלל בין כתבי הקודש ?
אל הספר