חשיבתו הבלשנית של רש"י חנוך גמליאל פתיחה הכל יודעים שרש " י היה "פרשבדתא " - גדול פרשני התורה והתלמוד הבבלי - וגם בתחומי הפסיקה והמנהיגות הציבורית עשה רבות ' , אולם לגבי עיסוקו בבלשנות הדעה המקובלת מוצאת את ביטויה בסיכומו הקצר של משה ארנד : "רש"י לא מדקדק היה ולא בלשן היה כי אם פרשן היה . " החוקרים שעסקו במדקדקים בצרפת הצפונית ואשכנז נתנו לרשב " ם מקום של כבוד בזכות חיבוריו הדקדוקיים ובזכות הערותיו הלשוניות בפירושו לתורה , ולצדו במידה מועטת גם לרבנו תם , אבל מקומו של רש " י נפקד מן הדיון , מתוך הנחה שלא אמר דבר בתחום הזה . בכוונתי להראות כאן שרש"י היה גם בלשן וגם מדקדק , וידיו היו רב לו אף בתחום הזה , ולדעתי היה כוחו יפה מכוחם של נכדיו . לשם הוכחת הדבר אתמקד בדוגמה דקדוקית אחת , והיא פירושו למילה "כי . " מיהו בלשן ? כדי שנוכל לקבוע אם רש"י אמנם היה בלשן , עלינו להקדים ולברר לעצמנו מהי בלשנות ומה בין פרשנות לבלשנות . הבלשנות המודרנית - מאז ימי פרדיננד דה סוסיר - ( Ferdinand de Saussure , 1857-1913 ) מדגישה את ראיית הלשון כמערכת , ומעמידה את ניתוח היחסים ההדדיים בין מרכיביה השונים של הלש...
אל הספר