( ד ) דרכי הביטוי הלשוני של המקרא ראינו שלדעת הרמב"ם כתוב המקרא בלשון דימויית וסימבולית . קביעה זו אישר הרמב"ם על ידי תורת הנבואה שלו , על ידי הסבר ה'כתובת' אליה מופנים הדברים ועל ידי הטענה שהשכל האנושי איננו יכול לקלוט בצורה מושלמת ואדקווטית אמיתות בתחום המטפיסיקה ועל גבול הפיסיקה והמט פיסיקה ולכן אין הוא יכול גם לבטא את השגתו הבלתי מושלמת בלשון מדעית בהירה . נוסף לצידוק התיאורטי הזה לשימוש בלשון סימבולית במקרא מביא הרמב"ם גם אסמכתות מדברי הנביאים , מדברי המדברים ברוח הקודש ומדברי חז"ל לכך , שספרי הנביאים והכתובים נכתבו ב'משל . ' ; rpm אין בידו אסמכתות טקסטואליות כאלו לטענה , שגם בתורה נמצאים קטעים שנכתבו בלשון דימויית . במו"נ ח"ב פמ"ז מסכם הרמב"ם את דרכי הביטוי הלשוני של המקרא — ליתר דיוק , של ספרי הנבואה במקרא — ואומר : " ויתבאר לך מה שנאמר על צד המשל , ומה שנאמר על צד ההשאלה ומה שנאמר על צד הגוזמא ... ( דף צו ע"א . ( הוא מבחין איפוא בשלוש דרכי ביטוי מרכזיות 1 המשל , ההשאלה והגוזמא , לענייננו — הפירוש לסיפור הבריאה — חשוב המשל י ז בפתיחה למורה נבוכים דן הרמב"ם בשני מרכיבים של הלשון...
אל הספר