הקדמה " כי ענין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממינו הוא חכמת התורה על האמת . אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו , והוא שלם בדתו ובמדותיו , ועיין בחכמת הפילוסופים וידע עניניהם , ומשכו השכל האנושי להש כינו במשכנו , והציקוהו פשטי התורה ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו מעניני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים , ונשאר במבוכה ובהלה , אם שימשך אחרי שכלו זישליר מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה , או שישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו , אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו , ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו , וישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות , והוא מפניהם בפחד וכובד ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה" ( מו"נ , פתיחה , דף ד עא—ע"ב . ( דברים אלו שאומר הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים הם אחד המפתחות המרכזיים להבנת מפעלו התיאולוגי פילוסופי . הרמב"ם an בין ההוגים היהודים שהיו מודעים ביותר לפער בין הטכסט המקראי לבין עולמו הרוחני של המשכיל המאמין בן תקופתו . בקטע המצוטט לעיל הוא מתאר בצורה בהירה ביותר את הדילמה בפניה עומ...
אל הספר