חובת קבורת המת הקבר הוא מקום מפגש בין החיים ובין המתים או ליתר דיוק בין מי שכבר נפטר ובין מי שעדיין חי . הקבר הוא מקום ממשי , הניתן לאיתור , ויחד עם זה הוא נבדל מכל מקומות התרבות האחרים , משום שניתן לשהות בהם , ואילו הוא בו-זמנית מקום של היעדרות ומקום של נוכחות . במובן זה , הוא יכול להיחשב כסמל של החיים ושל המוות ותערובת של שניהם כאחת . בדרך מסוימת , הוא מבטא את תגובת האדם העסוק כל כולו במאבק נגד הכליה . הצעדים הננקטים להקמתו , צורתו , מבנהו והטקסים המתלווים אל ההלוויה - כל אלה מעידים על המושגים הרוחניים , הרגשיים והאסתטיים של כל תרבות . ונשאלת השאלה : מה משמעות הקבר בתרבות היהודית , הממליצה כמסר עיקרי ועילאי לבחור במכוון בחיים , כמו שנאמר בתורה בדבריו של משה רבנו לעם ישראל לפני מותו י "העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך [ ... ] ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" ( דברים ל , יט ) י האם הבחירה הזאת מחייבת יחס שלילי לא רק כלפי המוות כי אם במידה שווה גם כלפי המת , כלפי גוף שכבר אינו נע , המשולל נשימה וקול , שחייו חדלו ? ולעומת זאת , מהו יסוד החובה לקבור את המת ? האם מדו...
אל הספר