בין סוף לגעגוע פרידות משה ממשפחתו אילה צרויה הסיפור שאותו אנו מכנים 'משה בתיבה' מסופר בקיצור רב , אך מיעוט מילים זה אינו מלמד על דלותו של הסיפור , אלא על הצפנת הרגשות הטעונים בו . עלינו לקרוא את הכתוב , לחשוף את הפרטים החסרים ולמלא פערים אלה בפרשנות מגוונת . עיון בציורים הרבים העוסקים בסיפור לידתו של משה ובשנות ינקותו מביא בפנינו פרשנות חדשה לסיפור מזוויות שונות , על פי הבנתו ושיפוטו של כל צייר . מתוך שלל הציורים העוסקים בתקופה זו בחרתי שני ציורים שעניינם פרידה , פרידת ההורים מבנם תינוקם . ציורו של פוסין ( צייר ממוצא פלמי ) מתבסס על הפסוק : " ותקןח לו תבת גמא ותחמךה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ןתשם בסוף על שפת היאר" ( שמות ב , ג . ( על מה חשבה יוכבד כשהניחה את משה ביאור ? האם היאור היה בעיניה מקום הצלה וביטחון או מקום מוות , בציוויו של פרעה לכל התינוקות העברים ? את החלטת המשפחה להניח את התינוק בתיבה במי היאור מסביר ר' אברהם אבן עזרא בפרשנותו לפסוק שלעיל כן : ויוכבד עשתה כן כי אמרה אל אראה במות הילד .... לפי פירוש אבן עזרא , היאור הוא מקום המוות . את כל הבנים הנולדים הצטוו להשליך ליאור ...
אל הספר