הדיבור המסולף - מגדל בבל גם סיפור מגדל בבל ( בראשית יא , א-ט , ( שדומה שמגמתו פרומתאית , מציג עולם מסוגר ומכונס בתוך עצמו אבל מנקודת מבט אחרת . רבים רואים במילה בבל שבמוטיב סיפור זה מילה נרדפת לבלבול הלשונות , כלומר לאבדן הלשון היחידה ששימשה את כלל האנושות מראשית הבריאה ועד אז . לכאורה , ריבוי הלשונות הוא הגורם לאי-ההבנה ההדדית בין הקהילות השונות ולעימותים ביניהן , ומכאן הרצון שצץ במרוצת ההיסטוריה לשוב ולמצוא את הלשון הכלל עולמית או להמציא לשון מעין זו במגמה להביא להתפייסות בין העמים . אין עוררין שהלשון היא הנושא המרכזי בסיפור הזה , אך אין ודאות שתפוצת הלשונות נתפסת בו כעונש או כקללה . הסיפור כלשונו אינו מחייב בהכרח מסקנה מעין זו . אדרבה , אפשר להבין ממנו ששונות זו היא מקור אפשרי לעושר ולברכה . אמנם הדיבור נוכח בסיפור הזה , אלא שהוא מתואר כסוטה מייעודו הראשוני וכמסולף . במקום להתפרס בתנועה של פתיחות והבנה , הוא מוטה ומופקע כדי להשתלט על קיומם של האחרים ולכפות עליהם דרך מסוימת של התנהגות ואורח חשיבה . אנחנו עדים באופן בלתי נמנע לחסימתם של יחסי האנוש , המתבטאת בצורה משמעותית ביותר בלשון ...
אל הספר