תגובתו של ישעיהו ליבוביץ למאמרו של דניאל כהנמן דניאל כהנמן מנסה להעמיד את הבעיה הפסיכרפיסית על משמעות פסיכולוגית ; לשון אחר : לבצע רדוקציה של פילוסופיה לפסיכולוגיה . ספק אם ניסיונו זה הצליח , וספק אם ניסיון כזה יכול להצליח . לפני שנים אחדות פתח קרל פופר דיון בבעיה הפסיכופיסית בהערה שרובן של הפילוסופיות השונות של העולם המערבי לא היו בעיקרן אלא "דיונים שונים ' ) וריאציות ( ' בנושא השניות של 1 גוף ונפש . " במאמריי על הנושא הזה - שאליהם מתייחס דניאל כהנמן - ניסיתי למיין את התיאוריות המרובות של הקורלציה הפסיכופיסית ( בניסוחה המודרני : "המוח והתודעה ( " לארבע קבוצות ראשיות מבחינת הנחות היסוד - הדואליסטיות או המוניסטיות - שעליהן מתבססות התשובות על הבעיה . דומה , שכהנמן מקבל הן חלוקה זו והן - בעיקרה - את ביקורתי עליה . אולם אני יכול למיין את התיאוריות הפסיכופיסיות גם מהיבט אחר : מבחינת שייכותן למישורים שתים של החשיבה הפילוסופית . בהיסטוריה של הפילוסופיה , מאפלטון ואריסטו , מדקארט , שפינוזה ולייבניץ , עד רייל ועד לנוירופסיכולוגים ( או פסיכו פיסיולוגים ) בימינו - הקורלציה הפסיכופיסית נידונה : ( ...
אל הספר