פרק י " א סיום הפעילות הסינפטית , גזי עצבים ולוחמה ביולוגית על מנת שהאות העצבי יהיה חד וברור , הוא צריך להתחיל ולהסתיים בצורה מוגדרת , ברורה ומהירה . קיימות שלוש דרכים עיקריות לסיום האות הסינפטי , הנוצר על ידי שחרור טרנסמיטר מקצות העצבים - דיפוזיה מהמרווח הסינפטי , פירוקו הכימי של הטרנסמיטר וסילוקו מהסינפסה על ידי ספיגתו לתאים שבקרבת הסינפסה . בפרק זה נסקור בקצרה את שלוש השיטות ונתמקד בהשלכות הרפואיות של מנגנוני הפירוק הכימי של הטרנסמיטר והמנגנונים המביאים לסילוקו . דיפוזיה דיפוזיה ( פעפוע ) היא פיזור אקראי של מולקולות בתווך נתון . זהו המנגנון הפשוט ביותר להפסקת הפעילות של הטרנסמיטר בסינפסה . אחרי שהטרנסמיטר משתחרר למרווח הסינפטי ומבצע את פעולתו , הוא עובר דיפוזיה בנוזל הבין תאי ונעלם . בפועל , הדיפוזיה גורמת לירידת ריכוז הטרנסמיטר במרווח הסינפטי ומביאה להפחתת השפעתו על התא הבתר סינפטי . סף מולקולרי הסף המולקולרי הוא מנגנון עדין , המבטיח שטרנסמיטר בריכוז גבוה ישפיע ויתרום להעברה הסינפטית , בעוד שטרנסמיטר בריכוז נמוך לא ישפיע . ניקח כדוגמה את ההעברה באמצעות הטרנסמיטר אצטילכולין . בקולט...
אל הספר