ב . אזרחים בעיר - זרים במדינה : מדיניות אורבנית והגירת עבודה בישראל מדינת ישראל אשר אימצה מדיניות ברורה בכל הקשור לפיקוח על הגירת העבודה , נמנעה בבירור מלהתוות קווי מדיניות בכל הנוגע לשילובם של מהגרי עבודה בחברה בכלל ובמערכות הרווחה הממלכתיות בפרט . מנקודת מבטה של המדינה אין מהגרים . יש רק עובדים . עמדה זו אינה מפתיעה בהתחשב באופייה האתנו לאומי של מדיניות השילוב והקליטה הנהוגה במדינה למן הקמתה . ישראל אפוא אינה רואה את עצמה "מדינת הגירה , " לא מבחינה מוסדית ולא מבחינה אידיאולוגית , אלא מחשיבה עצמה ל"מדינת עלייה" הפתוחה אך ורק להגירה של יהודים , הנהפכים בה אוטומטית לאזרחים . לפיכך אין למדינת ישראל עניין לנקוט מדיניות שלפיה אפשר יהיה ניתן לראות ב"עובדים הזרים" מהגרי עבודה רשמיים . אלא שדווקא מדיניות זו , שניתן לכנותה "מדיניות הגירה ללא מהגרים" ואשר ננקטת על ידי ממשלות ישראל כבר מראשית שנות התשעים , היא שהביאה לידי הופעתה של "מדיניות מהגרים ללא מדינה , " הננקטת בעיקר על ידי מערכות הרווחה והתכנון של עיריית תל אביב-יפו . אלה פיתחו מאז אמצע שנות התשעים ערוצים חלופיים לאלה הממלכתיים , המכווני...
אל הספר