עיצוב זיכרון מפייס: לקראת דו-קיום יהודי-פלסטיני באמצעות חינוך דו־לשוני

עיצוב זיכרון מפייס : לקראתדו - קיום יהודי-פלסטיני באמצעות חינוך דו לשוני צבי בקרמן המושגים "דו קיום" ו"פיוס" מגדירים את הדרכים שבהן קבוצות שהיו בעבר עוינות זו לזו , יוצרות קשר ומתקרבות זו לזו . המושג "דו קיום" משמעו בעיקר יחסים שאין בהם קרבה אלא שהם נחשבים לתקינים . "פיוס" משמעו תהליך שבו נפתח פתח ליחסי קרבה וידידות , אבל רק לאחר ריפוי הפצעים שנוצרו במאבק אלים . בשנים האחרונות גברה ההתעניינות בקרב חוקרים ממדעי החברה בתהליכים המקדמים דו קיום ופיוס , ויש הטוענים שדו קיום עשוי להכשיר את הדרך לפיוס . ( Bar-Tal 2000 ; Ross 2000 b ; 2001 ) לנוכח השימוש המגוון שנעשה במושגים אלו , רצוי שאפתח בניסיון להגדירם בהקשר של המאבק הפלסטיני-יהודי במדינת ישראל . קריאסברג ( Kriesberg 1998 ) מבחין בין שני ממדים המאפשרים דו קיום : הממד המבני והממד הסובייקטיבי . מן הבחינה המבנית : שתי הקבוצות מובדלות במקומות מגוריהן ובמערכות החינוך שלהן . היבדלות זו מלווה באי שוויון כלכלי מתמיד ובכפיפות חברתית של קבוצה אחת לרעותה . ( Smooha 1998 ) אמנם לקבוצה הפלסטינית זכויות דמוקרטיות בסיסיות המעוגנות במשפט הישראלי , ולמרות...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד