מבוא : אדם יהודיזוכר יותם בנזימן אדם יהודי זוכר את הסוכה בבית סבו . והסוכה זוכרת במקומו את ההליכה במדבר שזוכרת את חסד הנעורים ואת אבני לוחות הברית ואת זהב עגל הזהב ואת הצמא ואת הרעב שזוכרים את מצרים . ( יהודה עמיחי , "היהודים , " גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות , שוקן , תל אביב , עמ ' ( 136 בשיר "ילדי , " הקודם לשיר הזה , יהודה עמיחי כותב על ילדיו : "געגועיהם על עתידם / וגעגועי על ילדותי / עוברים אלה ליד אלה בלי להיפגש / , כמו בטעות גדולה של מהנדס מכרות . " הוא מקונן : "בעולם ילדי לא יהיה לי חלק . " הילד ממציא את עצמו מחדש , מוליד את עצמו אל עתיד שלהוריו אין בו חלק ונחלה . הוא עצמאי . לעתים תודעת יחיד כזאת נחשפת להיותה חלק מאורגניזם גדול יותר , ואז "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת" " ) שיר בבוקר בבוקר" לאמיר גלבע . ( בבוקר בבוקר - יש מאין . בלא עבר . בלא זיכרון . ואולם מניין נולדת הרגשתו של אדם כי הוא "עם ? " מה מעניק ליחיד או לכלל את תחושת זהותו ? כאן נראה שיכולת ההגדרה העצמית וההולדה אל העתיד הנטול הורים , דווקא נשענות על הזיכרון , על העבר , על המורשת . עוד קודם שי...
אל הספר