פרק שלושה עשר עבודת המידות : אחדות בין כוחות הנפש כסוד התיקון החטא והטומאה אינם מוגדרים כעבירות 'בין אדם למקום' או אפילו 'בין אדם לחברו . ' הבעש"ט מתאר את התנשאות האדם על זולתו , ואת תחושת עליונותו על סביבתו כשורש הטומאה . תודעה כזו מביאה אותו גם לכדי עבירות , בגלל עיסוקו התמידי בעצמו . התיקה נעשה אם כן על ידי תודעת ענווה , המכירה בנוכחות המחייה של הבורא בבריותיו כגורם המעניק להם את ממשותם ואת נצחיותם . הקדושה מקבילה לתודעת הענווה , שהיא המצע שעל בסיסו נוצרת הכרה במקומו של הבורא בעולמו ונוצרת גם נכונות האדם לכבד את זולתו . נתיב התיקון המאפשר לחיות בקדושה ובאחדות בין הנברא לבוראו , נסלל על ידי תיקון מידות פגומות של גאווה , יהירות , כעס וחוסר סבלנות , המהוות את שורשי החטאים " . קדושה אמיתית , מסביר הבעש"ט , מתאפשרת על ידי עבודת ענווה , המהווה נקודת מוצא להבניית דרך תיקה , כדברי רבי אליעזר איש הורוויץ מטרנוגראד המביא זאת בשמו : מוהר"י בעש"ט הקדוש ז"ל : דכל מה שהאדם יותר בקדושה תתרבה יותר מידת הענווה . נועם מגדים וכבוד התורה , פרשת מסעי , מבון נופת צופים : י-ם תשנ"ח , עמי שצ"ג " .
אל הספר