ביו גוף לנפש , בין יצר ליצירה דומה שאין בנמצא תיאוסופיה שאינה מנסה להתמודד עם שאלת היחס בין הגוף לנפש . במערב רווחת מסורת קדומה של הפרדה בין גוף ונפש . ראשיתה של מסורת זו ביוון ( חשבו על האהבה האפלטונית שאין לה דבר עם הגוף , ( המשכה בתיאולוגיה הנוצרית מאז פאולוס , והיא מגיעה עד דקארט , אבי הפילוסופיה המודרנית . היהודים , מאידך , היו בין אלה שהאמינו שאין להפריד בין גוף לנפש . אלו ואלו לא ייתכחשו לדיאלוג הסמוי והמתמיד שמקיים האדם בין הגוף והעולם החומרי לבין העולם הנפשי והמציאות הרוחנית שהם חלק מחייו . פחדיו של האדם מהחיים שמעבר לכל חומרי מגבירים עוד יותר את הזעקה האילמת המשוועת לדיאלוג עם המיסטי והמיסתורי ' . אין צעקה גדולה יותר מהשתיקה . ' סיפור תלמודי על האחריות ההדדית של הנשמה והגוף , מעמיד באור מגוחך את הניסיון להפריד בין השניים , כניסיון להתחמק מאחריות מוסרית : אמר ליה = 1 לו ] אנטונינוס לרבי : גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין . כיצד ? גוף אומר : נשמה חטאת , שמיום שפרשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר , ונשמה אומרת : גוף חטא , שמיום שפרשתי ממנו הריני פורחת באויר כציפור . אמר ליה [...
אל הספר