. 2 גולדמן : האמונה כפרדוקס - אמונה באל טרנסצנדנטי מבוטאת רק כמסגרות אנושיות תרבותיות גולדמן עמד כזכור על ההבחנה בין הכרת המציאות הטבעית , שתלויה בהקשר הדיסציפלינרי ובסיטואציה של המכיר , לבין תודעת המאמץ , אשר אינו מסתפק בתודעת מציאות "הקשרית" ורלטיביסטית , אלא "מרגיש" בקיומה של "מציאות" שונה לחלוטין , "מחויבת המציאות . " ממשות זו שונה "מהממשויות של הניסיון , המעשה והתיאוריה" ( מחקרים , עמ' ( 354 והיא היחידה שאינה תלויה במנגנוני ההכרה שלנו שהם תמיד תלויי הקשר ? ו' . כיצד ניתן אפוא לתאם בין ההינתנות הטבעית לבין החריגה אל האלוהים ? החריגה אל האמונה בטרנסצנדנטי , היא , על פי גולדמן , חריגה אל עבר "יש" הקיים מחוץ לתודעתנו , אך היא ניתנת לביטוי רק בהקשר של משחק השפה הדתי . כל ניסיון לנסח באופן עיוני הכרעה אמונית זו יהיה אפוא עקר : מפני שכזכור על פי גולדמן בהיגדים הדתיים "אנו מבטאים דבר שאי אפשר להגידו" ( מחקרים , עמ' . ( 342 ועם זאת , להכרעה זו יש השלכות משמעותיות ביותר על אורחות חייו של המאמין . התפיסה הדתית הבלתי אשלייתית שמציג גולדמן הינה פוסט מודרנית באופן מובהק , בהכרתה במגבלות כל מס...
אל הספר