תאולוגיה פוליטית ב 'מדינת היהודים' של הרצל איתי שניר מבוא קורא בן זמננו המעיין בספרו הפרוגרמטי של בנימין זאב הרצל , מדינת היהודים , אינו יכול מן הסתם להימנע מתחושה מטרידה של חוסר נוחות לנוכח היעדרותם הכמעט מוחלטת של תושבי חבל הארץ שאליו עתידים היהודים להגר . מבין הדפים העמוסים לעייפה בתכניות מפורטות להתמודדות עם תרחישים אפשריים ומגוונים , אין כמעט זכר לתושבים המקומיים . ברומן אלטנוילנד שפרסם הרצל אך שנים ספורות לאחר מדינת היהודים , ואשר נועד לצבוע בתוכן 'אנושי' את הדיון המשפטי פוליטי של הטקסט המוקדם , כבר ניכרת נוכחותם של המקומיים היושבים בפלשתינה , ובולטת התייחסותו הקולוניאליסטית במובהק כלפיהם : בטרם הגיעו היהודים לארץ מתוארים הללו כ 'תורכים עניים , ערבים מלוכלכים ויהודים מפוחדים , כולם מחוסרי עבודה , חסרי כול ומיואשים [ ... ] תושבי הכפרים הערביים נראו כמו שודדים , הילדים שיחקו עירומים והחזות הכללית של המבנים הייתה שחורה . ' לפיכך , ייסודה של 'החברה החדשה' מתקבל על ידם כטומן בחובו ברכה כפולה : ברכה כלכלית - פועל יוצא מעליית ערך הקרקע ; וברבה תרבותית - היהודים מביאים לראשונה את התרבות...
אל הספר