פרק עשירי מסקנות להתפעלות שלנו מהאורתודוקסיה ולרגשותינו המעורבים כלפיה יש מקורות ביוגרפיים ואינטלקטואליים . הרגישויות שלנו נשלטות על ידי מנגנון מוזר של משיכה / דחייה . מן הצד האחד , איננו יכולים שלא להעריץ את כושר ההתמדה , ההקרבה , עומק המחויבות ואת המסירות ללמידה שמניעות את אנשיה . יתרה מזאת , אין אח ורע למשקלה ולעושרה של היהודיות כפי שהיא באה לידי ביטוי בעולם האורתודוקסי . רתיעתנו ( שלעיתים מגיעה עד כדי תיעוב של ממש ) היא מן החרדים שנעשים יותר ויותר תוקפנים ולוחמנים , ומהנטייה המשיחית הציונית לאומנית שבאורתודוקסיה . חוסר הסובלנות של החרדים כלפי ביטויים אחרים של יהודיות משתווה רק לניסיונותיהם ( לפחות בישראל ) לכפות על הלא אורתודוקסים כניעה לרצונותיהם . החרדיות מאמצת אל חיקה יותר ויותר אמונות תפלות סהרוריות , ובאווירת הניצחון השוררת בה כיום היא עושה זאת תוך תוקפנות דווקאית . גרוע מזה , נאמניה נוטים להתהדר בצדדים חשוכים אלה של המסורת , שבלי ספק קיימים בה , ומעלים על נס את ההאדרה העצמית היהודית ואת שנאת הזרים . רבים מקווי האופי המצערים הללו מתחזקים והולכים בתנועה הדתית ציונית בישראל ....
אל הספר