. 2 "שבקיה לקרא , דהוא דחיק ומוקיס אנפשיה" אולם אילו מקרים של ספקות ניתן לפתור בעזרת הכללים של רוב וחזקה ? האם כללים אלה חלים רק על אותם שלושת המקומות הקלאסיים של " מעון , " "זאטוטי" ו"היא , " או ניתן להחיל כללים אלה בכל מקום שבו נמצא סתירות בין הספרים ? הרח"ה מביא את דעתו של הרשב"א אשר לפיה ניתן ליישם כלל זה בכל ספקות וסתירות : "הנה דעת הרשב"א דההחלטה של מעון וזאטוטי שהזכיר במסכת סופרים שהלך עזרא אחר הרוב הוא יסוד הלכה לעתיד בכל שינוי בספרים . " הרח"ה מדגים בעיה זו בדוגמה מתוך תרגום אונקלוס . לאור דוגמה זו קובע הרח"ה את הכלל החשוב "שבקיה לקרא , דהוא דחיק ומוקים אנפשיה : " ויש מקום בתרגום אונקלוס אשר רואים כי היה לו ספק במלה אשר הוזהרו הסופרים בה מאוד , מפני שהוזהרו עליה כי מלאכתם מלאכת שמים ויכולים בקוץ אחד 47 להחריב את העולם והוא החילוף בין אחד לאחר , אמנם לא במקום השם רק באיל אחד היה לאונקלוס ספק בהקריאה אם לקרוא אחר או אחד ותירגם שני הפירושים יחד ... כי תרגם כן למען לצאת מידי ספק , ואם כי אין ספק אצלי כי גם בספרי תורה של אונקלוס היה ברובם כתוב אחר כמו אצלנו ... והחליטו חכמי המסורה ...
אל הספר