1. מבוא

. 1 מבוא יחסו של הרח"ה אל היהודים החילוניים לא היה חד משמעי . מחד גיסא הוא הכיר בתהליך החילון המתפשט ולא ניסה לטשטשו . הוא ראה בחילוניות מצב קבוע בעם ישראל הדורש יצירתיות וגישה מורכבת יותר מצד הפוסקים . מאידך גיסא , התייחס אל החילונים כפורקי עול באופן זמני שעתידים לחזור בתשובה עת יתיישב העם בארצו ויקים את מדינתו - בדומה לקו המרכזי בו נקטה הציונות הדתית כלפי החילונים . נציג שתי גישות אלה המתרוצצות בכתביו של הרח"ה , וננסה לעמוד על לבטיו וקשייו כפוסק הלכה מודרני . הגישה הראשונה , המכירה בתופעה , נגזרת בעצם מעמדתו של הרח"ה כלפי היחס בין דת ללאום . כפי שראינו לעיל מושג הלאום הינו המושג המקיף את הואריאציות התרבותיות של העם . הדת היא אחד ממרכיבי הלאום ואין הדת מזוהה עם הלאום עצמו . הדת היא אחת הצורות , ואף כי המרכזית שבו , של הגיבוש הפוליטי נורמטיבי של הלאומיות . מכיוון שכך היות יהודי לאומי ולא דתי הוא מן האפשר מבחינה אונטולוגיה . בניגוד למשנתם של הוגים אורתודוכסים אחרים אשר שללו , עקרונית , הפרדה בין דת ולאום , הרי מתוך 48 משנתו של הרח"ה נגזרת האפשרות העקרונית למצב שכזה מלכתחילה . על פי הרח"...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

מכון שלום הרטמן

אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למשפטים