א . רוח שטות בדיבוק במסגרת דיון בפסוקי התורה בפרשת סוטה מובא מאמרו של ריש לקיש : "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שנאמר 'איש איש כי תשטה אשתו' תשטה כתיב . " בהקשר התלמודי , המכיר במציאותם ובפעילותם של רוחות ושדים , אין ספק שהביטוי "נכנס בו רוח" עניינו תופעה אשר תכונה בדורות מאוחרים יותר '' דיבוק" או " רוח רעה . " הסברת החטא כתוצאה מכניסת רוח באדם יוצרת פיחות באחריותו של האדם לחטאיו , שכן נוצרת הפרדה בין החטא שנעשה על ידי רוח שטות לבין האדם שהרוח נכנסה בו . לכאורה האדם אינו אחראי למעשי גופו מרגע שנכנסה בו רוח , שכן הרוח היא השולטת בו והיא המכתיבה את מעשיו . מנגד , ברור שריש לקיש איננו מנסה לטעון לזהות גמורה בין המקרה הרגיל של משוגע שרוח אחזה בו לבין כל אדם העובר עבירה , שכן באופן זה היה ריש לקיש פוטר כל אדם מהאחריות המשפטית והמוסרית לחטאיו , וכל אדם ברגע שהיה חוטא היה נפטר מאחריות ומעונש , כדין שוטה הפטור מהמצוות . הפסוקים שריש לקיש דורש דנים בבדיקתה ובענישתה של אשה סוטה , וברור שריש לקיש אינו מכחיש את קיומם של החטא והעונש , ודבריו נאמרים כהסבר עקרוני לתופעת החטא ולא כטיעו...
אל הספר